הסיפור שלי :

גדלתי במשפחה נרקיסיסטית, גם אם אז לא ידעתי לקרוא לזה בשם. בילדות לא תמיד היה מקום אמיתי למה שהרגשתי או למה שהייתי צריכה. כשהיה קושי, התחושה שעלתה בי לא פעם הייתה שאולי הבעיה היא בי. למדתי להיות רגישה מאוד לאחרים, להתאים את עצמי, ולהניח את הצרכים שלי בצד כדי לשמור על שקט ועל קשר. עם התחושות האלה נכנסתי לבגרות, ומטבע הדברים בחרתי בן זוג דומה למה שהכרתי. שנים חייתי בזוגיות שבה לא היה לי מקום אמיתי,ובתוך התעללות נפשית שקטה, מבלבלת ושוחקת —כזו שמכרסמת לאט בביטחון ובקול הפנימי. חייתי בתוך מערכת יחסים מתעללת במשך 19 שנים, עד שלפני חמש שנים הגעתי לנקודת אל־חזור. ברגע אחד הבנתי שאם אני לא עוצרת — אני מאבדת את עצמי. בחרתי בעצמי, התגרשתי, והתחלתי תהליך רגשי עמוק,שלאט־לאט החזיר לי את הקול, את הכוח ואת היכולת לבנות חיים חדשים. הדרך שעברתי מאז עיצבה בי הבנה עמוקה של מערכות יחסים,של פגיעוּת ושל חוסן. הניסיון האישי שלי מאפשר לי להיות נוכחת באמת עבור מי שנמצא במקום מבלבל או כואב,ולהאמין ששיחה אמיתית, במרחב בטוח ואמפתי, יכולה להיות הצעד הראשון לשינוי.