הסיפור שלי :

אני אמא לשניים, סבתא, נשואה בפעם השנייה כבר שלושים שנה. נולדתי וגדלתי בתל אביב, ושם גם חוויתי בגיל צעיר את אחד הרגעים שטלטלו את חיי — איבדתי את אימי, אהובה, כשהייתי רק בת עשרים. הכאב היה עצום, אבל דווקא משם נולדה אצלי הבנה עמוקה: החיים קצרים, וצריך לחיות אותם באמת, ליהנות ממה שיש ולא לדחות חלומות. מתוך המקום הזה התחלתי את דרכי המקצועית. פתחתי גני ילדים שבהם העברתי שיעורי אומנות, ובהמשך הפכתי את האהבה הזו להרצאות ולחוגי אומנות משגשגים — שפועלים עד היום. האומנות לא הייתה עבורי רק מקצוע, אלא דרך חיים, חיבור, ושפה שדרכה פגשתי אנשים. כחלק מהמוטו שליווה אותי מאז פטירת אימי, ומתוך אהבתי הגדולה לאומנות, טיילתי כמעט בכל העולם — מהלובר בפריז ועד מוזיאון צבא הטרקוטה בסין. הרגשתי שהחיים זורמים, מלאים, מדויקים. ואז, לפני כמה שנים, בעקבות כאבים, עברתי ניתוח. ניתוח שהשתבש — ושינה את חיי לחלוטין. מה שהיה מובן מאליו כבר לא היה כזה, והמסע שלי קיבל תפנית שלא בחרתי בה. דווקא מתוך המקום הזה, של התמודדות ושבר, למדתי מחדש על הקשבה, על חיבור עמוק לעצמי ולאחרים, ועל הכוח שיש לשיחה אנושית אמיתית.