הסיפור שלי :

היה לי הכול. בן זוג אמיד מאוד, ארבעה ילדים, בית גדול וללא צורך לעבוד למחייתי. כך חלפו להן שנים שבהן אני “מגשימה” את חלום המשפחה ה״נורמטיבית״. אבל מבפנים הייתה אמת אחרת. אמת שאפשר היה להמשיך לחיות איתה כך חיים שלמים — לא לומר בקול, לא לתת לה מקום, ולתת לחיים להמשיך להתנהל כרגיל. במשך 18 שנים היה לי ברור שאני נמשכת לנשים. המפנה המשמעותי בחיי הגיע אחרי מות הוריי. אובדן שטלטל אותי וגרם לי להבין עד כמה החיים קצרים ושבריריים, ועד כמה אפשר להמשיך לחיות חיים שנראים טוב מבחוץ אבל לא מרגישים נכונים מבפנים. שם התחילה ההתעוררות — ושם גם התחלתי מאפס. אך המעבר היה חד וברור : מחיים נוחים ובטוחים, ללא צורך לעבוד למחייתי,לחיים שאני בוחרת ושולטת בהם — עובדת קשה, מפרנסת, ובונה דרך חדשה עבורי ועבור ילדיי. בדרך איבדתי חברים ומצאתי אחרים, נפרדתי מאמונות ישנות ואימצתי חדשות. זמן לא רב אחר כך פגשתי את אשת חלומותיי התאהבתי, העזתי לבחור אחרת, והתחתנתי מחדש. חיברנו משפחה אחת גדולה עם כל המורכבות, והיום אני אמא לארבעת ילדיי ולעוד ילדה אחת של בת זוגתי, במקום שמרגיש שלם — מבפנים וגם מבחוץ. בחרתי לגדל את ילדיי בחשיבה חופשית ובפתיחות, וללמוד, יום אחרי יום, לאהוב את עצמי ואת הרצונות שלי. אני אדם שיודע להקשיב באמת — לשונים ממני ולדומים לי, בלי לשפוט ובלי לנסות לשנות, פשוט להיות נוכחת.